ונפלתי על קש
בחצר האחורית של חיי
אורות מתכהים בחלונות צרים
ירח גדל ובולע
בדרך אל המשמעות,
אני מתחפר באדמה
מוצא רגבים ותולעים,
נכנסים אצלי לנשמה
הדם זורם לאט-לאט
מרוב שהתקשה
המשאבה חורקת
הבלונים ננעלים
בחצר האחורית יש אסם
מריצה מלאה קש
ריח רקב מתוק
ונשמה לאה
מרחוק מתרחצים בדשא ילדים קטנים
עם עיניים נוצצות ולחיים אדומות
הם קלים עם הרוח, ועל גבי משא
הירוק צובע מסנוור את עיניי,
ולא יכול להאכיל
בפינה שקטה של קש חום בהיר,
אני שובר זרדים
רוח אפלה נושבת בקורות העץ הרקובים
ובעיניי פחדים
כשהיא חודרת את האור
בין נורת המרפסת לחושך הסלון
העולם הופך עמום יותר
צבוע צבעי פסטל
משהו בצבעים הופך נמס
וחצים נשלחים ממני לכל עבר,
ולא פוגעים בכלום
עולם נראה מואר יותר
כשלמעשה הוא מחשיך
מילים מקבלות משמעות מטושטשת
טמטום יורד כבד, זולג קירות
אני חכם יותר, אבל נבון פחות
עיניי מסומאות
אני לא רואה ולא שומע,
אלא את מה שאני רוצה
והיא נבונה ממני
קולטת את חולשתי
מניחה לי לשקוע בחיקה
לומדת בחולשתי את חולשותיה
ואנו מלמדים זה את זו
מכבים את האור הרך בחבטה
ופורשים מעולם הבלתי-נראים
לעולם הנראים
סוף-סוף נוכל לראות את עצמנו במראה
מחומשים, ובנפרד.
אנשים הולכים, אני נשאר
בשבילי המוסיקה מתנגנת
לחופש נולד, מילים כשיבולים
בתפרחת שמש או ירח
ימים שקטים, מה שטעים ומה שלא
כל עוד אני יודע לא אשמתי
פוך של חושך עוטף אותי
המחשבות משתחררות
והיא אוהבת רק אותי
ממרחקים שולחת לי נשיקות
זרוע מלטפת אבק ברוח
לחישות כמיהה מרחפות אליי
עם רוח חמה
זורעות את התבגרותי
בתוך הקלחת של מים עיוורים.
אז תשאפי אוויר
מתוך בלון חמצן
תיסעי לחוצות היוצר
לנשום אוויר פסגות
מתוך ציורי שמן
של ניו-זילנד
ועד שהערב יבוא
אשטוף חרבי בנדני
ולפני שעון חוצות היוצר
אכתוב המילים כלבבי
שלא משנה מה כבר קרה
לא יבוא אור שמש
כי בחושך כבד נפשי מתרחבת
ולא קרן-אור אקח איתי לקברי להיפתח בו
אלא תשוקה אפלה שחורה וסמיכה
מתכרבל לי במיטתי הנוקשה
בצעיף הקטיפה השחור של זונת השטן
אז סתמי פיך בנייר דבק
ונחירייך הדקי אטבים
ונעלי המקלות בבית-הבושת
על 99 ספרות קודים אינדיאנים
ובגופך עשי חתכים
לכל נגיעה במקל זר
ושטפי הקירות מצואתו
וכבסי בגדייך מניחוחו
והחליפי גופך מאובדנו
או שתנשמי גחלים, כי זו בחירתך
והניחי לי לטייל ברקע השחור האטום
ולנשום את הרוח שבחרתי
לפני חוצות היוצר
כי את בחרת את המקלות
והן משלמות מחיר
ולא תגידי זה ותעשי זה
כל עוד אני גומר שורה
מתעתד להפסיקה
אבל מעלה אוב במאורה
צבעתי צבעים במסך
דונלד-דק ופופיי
האיש הרע דרסתי
האמר ארבע על ארבע
שיקויים קטנים, בכל מיני צבעים
במעבדתו של אלברט איינשטיין
הוא רוקח לי מרפא, ואומר שיהיה בסדר
אני לוקח את סטלון כרמבו
בשדה האש והמוקשים נלחם עם שדים
הילדה הקטנה מתפללת
היא לא פוחדת מכאב
ואני כמו ברווז, אחריה רץ
מחליפים ערוצים ברדיו
מקפיצים אטבים
מאמי, היא מקנטרת
מאמי, מאמי, מאמי
החומות שנפלו, לא ראיתי
ולמה שייפלו החומות
זה עשרים דקות בגלגלים,
ושעות בראש
מכאן עד יריחו
מרחק בין חוכמה לטיפשות
כשהחומות נפלו
עישנתי סיגריה על סלע
ראיתי את השמיים
וידעתי שאחזור
והם מחליפים גרביים
מחולי זיעת החורף
מנגנים להם שיר קטן
ופוצחים בו במחולות
ואני יוצא למכולת
עם שק שרצים מטלטל על גבי
בדרך כל החברים
ועל הדרך חוויות
כמו שק-לבנה של חימר
אני זורק הפקט לתוך הארון
על המסך דונלד-דק וחברים מצוירים
המבוגרים מדברים דיבורים של מבוגרים
ואני מחכה בשקט, עושה רמזים
לעוד שקית קטנה של ממתקים
פרח סגול קטפתי לנורית
פרח סגול קטפתי כל יום
ריחם התבשם בחלל בינינו
זה היה הריח שלנו
מרחוק עוד עולה הניחוח
מאות פרחים סגולים ברצפת חדרי
היא פותחת אשנב ומתבשמת
בניחוח קצת עקר בזמן
מתמוגגת חרש בסודי-סודות על ניחוח ישן
פרח קטפה לי נורית
לפני המון-המון זמן
מזרעיו הפצתי אלפי פרחים
הפרח המקורי מת מזמן
אנפה גדולה שחורה
בתוך החדר נלכדה
אני עומד חסר-אונים
אל מול יגונה
בחוץ יש ציורי-שמן ופסטל
גיאיות מוריקים והרים צחיחים
שדות רחבים כמו ים
ודגים במימי הים-התיכון
היא יושבת חרש, מקוננת
כנפיה יצוקות נפט
ביינות לחדרים מתעופפת כבדה
נושמת את ריח הסיגריות שלי וטעם הקפה
הרדיו מנגן חרש
העולם נופל בינינו
היא עומדת על מפתן חלוני
געגועיה לשמיים כחולים
בנחיר היא מריחה מרחקים
חוזרת לפינה שלה בין דליים וסמרטוטים
מרכינה ראשה
אני לוקח סיגריה מתוך הסמרטוטים
ניתוח קיסרי
חתך עמוק סביב המצח
צריך ידיים חזקות
במשיכה מורידים את הקרקפת
מה לא בסדר, זה מיד נבדוק
מישהו הכניס לך לשם סמרטוט
הוא לוחץ על המוח
הסתבך שם כהוגן...
צריך להוציא בעדינות,
שלא יישלף לך המוח
צ'ריק צ'ראק
עכשיו אשטוף קצת במים
את כל המוגלה
הזרם מצמרר, אני יודע
אני מציע לך לחבוש כובע
הגולגולת תסדר את עצמה,
תוך כמה שנים
תרשום צ'ק לד"ר פסיכו.
הבא בתור!
שקשק אותה
סוכר מלא קולה, קוביות מלח בכוס
כפית מערבבת עלי קוקה
קפה גרוס שוקע לתחתית מים רותחים
וקוביית מלח
משקשק
ויטמינים ואומגה 3
מוקפצים באוויר עד התקרה
הם רצים, כדורים קטנים ולא מזיקים
נמסכים בדמך כמו להרגיש עירוי
כמו להמשיך לחיות, גם בתחפושת אדם חי
יוצא חמוש במילים אל המסך הממוחשב
וטוב לו שם, ורע לו - אין לו זמן לשאוף אוויר
ויש בתי-כלא גרועים ממילים - (אדם חכם אמר)
אז משקשקים
והסוכר נמס בכוס, נמס בדם
משאיר צחוק מחושב של אישה טובה,
מסתירה כנפיים. | 