חוזר הביתה ואינך.  
הקירות מדברים באילמית לבנה.
כלים מוחתמים לפניי בכיור מוטבעים לדמותי.
את. רק בקצה היום אני
יודע תתקשרי ללילה טוב
הרוגה שנדבר מחר.

קשה לי לבשר לך:
את מפוגגת אותי
בהדרגה מתקשה להבטיח לך גשם.
רוחב שמים מתבקשים

עליי פתאום
נדידת ציפורים לא יודעת שובע
מנקרת בי, ואני מתחיל לחוש בה
כשנעשה לי קר, ואת לא דוגרת בחומך
עליי, לא יושבת
די חזק עליי
עם כל הסדקים האלה שלי
עם כל המעופים שוויתרתי
ששמרתי בקיעה
שקיפלתי כנפיים בשבילך.

מעולם לא התריתי עזיבה
אבל קשה לי לטפח את זרדי הבית כך
ו... טוב, נו, לילה טוב גם לך...