מילים, קטנות-כמו-גדולות, גבוהות-
כמו-זולות, הן כולן זונות.
שלם ברוח, כך, וקח. סרסר בהן,
וברח.
משורר, נואף ואוהב במילים. בשבילו
שפה היא אישה יפה. לפעמים
אהבה. שם
עצבת משוררים - זיכרון בדידותם
הרע - תוכל לשקוט, לחבוק
נחמה.
בקיצור: עבור המשורר, שפה
היא החברה הטובה ביותר - ההשראה.
אך עבור הבורחים-מעצמם,
שפה, היא רשת הסוואה.
ואתה,
בורח-מעצמך או
רק מחבריך,
אמור ברורות,
מעצמך
או מחבריך? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.