ובליל בהיר מירח נודד,
גופי נשפך,
אל מצולות שורשיי.
ונגמרתי.

לא חיי שלי,
אלא רק אני.

כל שהיה בי
נדם.
גם הצלילים הגוועים
שהבטחת
שיתנגנו עד
אחרי נצח.

וכל שהיה יציב ועמוק
לפתע הפך
למאום.

ונשבעתי לתקן
ולא להתפורר לשם, כמוהם.
אך מאוחר מדי.

כי כשהבנתי  
שהכל הפך לכלום,
הכלום
כבר הפך
להכל.


13.10.2003