לא מוצאת מטפורה נכונה
בכדי לכתוב בשיר
את קבורת-הזרוע מוצפת אור-הירח.
אולי הייתי כותבת: אנדר-וואטר
ומדמה אותנו לדגים.
אור-ירח אמנם סמיך ממים -
בעבור מוות בטביעה הוא טוב מספיק.
אולי הייתי כותבת: אנדר-סטייטמנט
ומכסה מלים מיותרות
(כולן)
אל מותן בקו שחר, ישר, עבה.
ואולי, כמו שצריכים לבטא את
ה"נו" ב"נולדתי"
בחישוק-שפתיים של מוות,
צריכים לבטא את
ה"מ" ב"מוות"
בחישוק-שפתיים של אהבה.
תמיד היית השיר
שלעולם לא אצליח לכתוב.
(כמחווה ליואל הופמן, וליותם.) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.