אפוף במנוחה, התגשמות מתוקה
של תקוות של צרכים, ששכח שהנם
במקום בלי גבולות, בשליטה אינסופית
בו הזמן לא קיים, הוא חולשה כה גשמית
במקום ללא זמן, במרחב אינסופי
הפחד נעלם, וחוזרות חוויות
תקוות שקהו מזמן, שחשב שאינן
יתגשמו אז לפתע כברור מאליו
כשריחף באוויר מטפס לרקיע
כשליטף בקצה ההר, שהתגמד לעיניו
כשרמס את שדותיו בקלילות אימתנית
כשאכל את הפרי האסור
וזעק בחוזקה
אך כרגיל הוא הגיע
צליל שחוק ומוכר מעולם אחר ונורא
מטלטל בחוזקה, לא משאיר שום ברירה
חזרה לגבולות כה ברורים לחולשה אדירה
אל הקור שבחוץ, שעוטף ומחליש
אין ברירה, חזרה לשגרה. |
