יהונתן גדיד / מסך הברזל |
לנסוע בסובארו חדשה כזו,
עם חלונות שחורים שלא רואים פנימה.
חשבת שאתה חכם גדול.
שתוכל להוריד מסך ברזל,
להסתכל על הבמה, מהשורה האחרונה,
משל היית מבקר תרבות.
ולאורך כל הדרך, בכלל סלע.
הם תמיד מחלחלים כאן.
מבלי משים לב, ובתהליך של אלפי שנים.
אט אט, משנה צורה.
מי הגשמים עוברים פה.
גשם אחד שינן אותי. אחר הקהה.
אני חי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|