הוא לא ידע
את הקרוא וכתוב של האהבה
אז הוא נאלץ לשנן את הכל.
הייתי מדברת והוא היה גומע את שפתיי
עם עיניו הכהות.
שפתיו היו ממלמלות נבכי חלומות
מירכתי מוחו,
קולו היה כפות ידיו המחוספסות,
גופו השריר נטה כל כולו אליי.

אם לא מזכירים לו,
העולם שוכח.
העולם שוכח כל הזמן.
זה טוב. ורע.
הדרך שבה השיער הקצוץ הרגיש בלטיפה,
ברבות הימים הוא יצמח מחדש
ואיך שהקיץ עוטף עצמו לקראת החורף.
העולם שוכח
ורק הלב
מתמלא כל הזמן.

(7.11.09)