תפסיק לקרוע אותי
אתה משאיר בי סימנים.

אתה לא רואה את כל הפצעים האלו
אני כבר מדממת על הרצפה
ואתה שותה את הדם לרוויה.

ואני שרועה, שוכבת רדומה
עיניים לתקרה
דמעותיי יוצרות נהר תחת גופי.

מצמוץ מהיר
שלא תראה שאני עוד בחיים
שלא תתקע עוד חרב בליבי
שאיבד אותך מזמן.

קפואה
אינך עוד מרגישה
את אהבתו.

וכמה שלא ניסיתי
ידעת לדחוף אותי לקיר
להוציא את כל האוויר מראותיי
ולהשאירני ללא חמצן בחדר אטום.

איך אתה יכול להאשים אותי שניסיתי שוב?
אתה רק לוקח את השפיות שלי מפה
ואני,
כמו בובה על חוטים
רוקדת את הריקוד שלך.

וכמה שאתה רחוק
אתה תמיד לצידי
נמצא עמוק בתוך הלב שלי
צובט אותו מבפנים.

יום יבוא ואני אמצא אותך
לעולם לא אפסיק לחפש
אפילו עד יום מותי
אני יודעת,
אני יודעת שזה עוד יסתדר.

אתה עוד תשחרר אותי.

אני כבר כמעט בגן עדן
מחפשת במה לאחוז
חיה באשליה
שאפגוש אותך למעלה.

עד יום מותי,
עד אותו היום
אני נשבעת לאהוב אותך.