חידושים בחקר נדידת הפרפרים -יצחק מיוחס
100 מליון פרפרי דנאית מונרך עושים מסע בן 4800 קילומטר.
ממקסיקו ושם התקבצו לנו על כמה עצים. השמש החמימה העירה אותם,
הם לגמו מים והתחילו מסע ארוך שבו  מידי פעם נחתו על צמחים
רעילים הטילו על העלים ביצים, הזחל שהגיח  החל לכרסם את העלה
וכך צבר בגופו רעל שהגן עליו. כך התקדמו כמה דורות. אחר כך
יצאו מיליונים  מארצות הברית קנדה ואלסקה והפעם הפרפרים הללו
היו חזקים יותר ועפו בבת אחת עד מקסיקו.
הם מנווטים, לדעת החוקרים, בעזרת קרני אולטרה סגול ושעון
ביולוגי. (לדעתי הם מנווטים לפי מגנטיות של כדור הארץ י.מ) כל
פרפר עושה את הדרך פעם אחת בחייו. דור חמישי או בני הנינים הם
שחוזרים. הם מתעופפים בגובה של עד שלושה קילומטר ובמהירות של
18 קילומטר בשעה, תוך שהם עוברים ביום בין 75 ל130 קילומטר. את
הדרך הם עושים תוך היעזרות בזרמי אוויר ורוחות. הם נודדים
למקום בו תנאי מזג האוויר טובים יותר בחודשים ינואר ופברואר.
התחממות האוויר.(לאחרונה צולם בנשיונל גיאוגרפיק סרט על הנדידה
הגדולה ויש שם פרק אודות נדידת דנאית המלך -מונרך)

זה פתיח להרצאתי שנוגעת בזעיר אנפין בתופעה דומה. אני טוען
שמיקום הטריטוריה טבועה בגנים כמו gps .
 בתאריך 13.11.2005 הבחנתי לראשונה בתופעה מדהימה, פרפר זכר
"נימפית הסרפד" התנחל על הדשא והמדרכה שליד ביתי בקיבוץ גבעת
השלושה ליד פתח תקווה. צפיתי וצילמתי אותו ולמדתי להתקרב
וללמוד את אורחות חייו. בשעות הבוקר היה לוגם צוף מפרחי "לנטנה
ססגונית" במרחק 300 מטר מביתי ליד חדר האוכל לשעבר שהפך
להייטק. בשעות הצהריים היה חוזר לטריטוריה על צומת המדרכות
שליד ביתי. ראיתי  שהוא שומר בקפדנות שלא יחדור שום פרפר זר,
כשחדר לבנין לנחלה היה רודף ומגרשו. גם כל עלה שנשר היה מלווה
עד הקרקע. אם היה מגיע זכר נוסף של "נימפית הסרפד" אזי היה
נערך קרב תוך התרוממות ספיראלית באוויר. למדתי שהוא חובב שמש
וכל עוד אין צל כנפיו היו פרושות , כשענן כיסה השמש הוא סוגר
אותן.
זכרתי את השיר "בוא אלי פרפר נחמד" רציתי שהוא ישב על ידיי
לכן קירבתי כפי אליו, בתחילה הניח רגל עלי וכשדחקתי ידי המשיך
לשבת עליה. מכאן יכול היה לצפות טוב יותר על הנכנס
לטריטוריה.עתה כף ידי הפכה למוקד הנחלה, ברשותי סרט קצר שמראה
אותו יושב על כף היד, מתעופף ושב אל אותה האצבע.כיניתי אותו
בשם "זרובבל" (ולימים נוספו "זרובבל ג'וניור" ו"זרובבל
הנכד".כיום יש להם מספרים מאחד עד חמש)

הזמן החולף הצמיח עלים על עץ האזדרכת וצלו נפל על המדרכה, כתם
האור נדד צפונה ועמו זרובבל. אחרי ארבעה חדשים כנפיו היו
קרועות ומרוטות עקב מלחמות קשות עם אחיו. שכני  מצפון  סיפר
שהפרפר הגיע ליד ביתו .לאחרונה נראה במאי. מיד הוספתי לו
אריכות ימים של שבעה חדשים.אחר כך הוא המריא לאירופה.
בתאריך 20.10.2006 הגיע מספר שניים "זרובבל ג'וניור". ניסיתי
ללמדו לשבת על ידי כמו אביו אבל הוא החליט לקפוץ ולשבת מיזמתו
על ידי המושטת ממנה היה לו מאוד נוח להתרומם ולהלחם באחיו.
גופת האח נמצאה מרוטת כנפיים(הבטן הייתה שלמה)  במרחק 150 מטר
צפונה.
ג'וניור זה החליט שהלחי שלי היא מקום טוב לישון והוא התנחל ליד
השפם בשעות הערב. הצלחתי לצלמו בארבע תמונות.
מספר שלוש "הנכד" הגיע כמצופה ב-4.11.2007 .זכות גדולה נפלה
בידי בתי , היא דיווחה לי על הזדווגות "נימפיות הסרפד" ליד
ביתה שמרוחק מביתי כ-300 מטר.היה זה ב 8.3.2008.
הוא נצפה ב- 17.3.2008  בחצרי על פרחים. פעם אחרונה ראיתי אותו
ב-17.5.2008. עד היום נצפו במשך שבע שנים ברצף הופעות של זכר
"נימפית הסרפד" ליד ביתי.  מספר 5 הגיע ב-9.11.2009.
מספר 6 קצת איחר הגיע למדרכה ב-11.11.2010. מספר 7 נראה
לראשונה ב-.  2.10.2011.
הנקבות נמשכות אל הפרומונים שמפריש הזכר מכנפיו העליונות, הן
מזדווגות עם הזכר הראשון בנחלתו ואחר כך עפות להזדווג עם זכרים
אחרים בטריטוריות נוספות. דבר זה מונע הולדת קרובי
משפחה.(כנראה שהזרע של זכר קרוב משפחה לא נקלט)
שובם של הפרפרים אל אותה נקודה כל שנה מאשש את דעתי שהטריטוריה
של הזכרים צרובה בגנים, דבר שנקבע לפני מאות ואלפי דורות. רק
אנו  בני האדם הגענו כאורחים. לבעלי נחלה טבועה בגנים יש
יתרון, בשובם תשושים ממסעם חזרה מאירופה הם חוסכים אנרגיה
ומלחמות ומנווטים ישירות לנחלה, הקרבות היחידים שהם נלחמים, זה
עם אחיהם, שגם בהם טבוע המקום בזיכרון הגנטי. הכוח שיש לראשון
שתפש נחלה, מעניק לו את היתרון על אחיו שאיחרו להגיע.
לאבולוציה נמצא שיש יתרון. אם אחד נספה בדרך יש לו  אח ממלא
מקום. מכיוון שיש תופעה של דיאפאוזה-לא כל הגלמים בוקעים יחד
אלא בהבדל של חדשים ושנים. עצם הדבר שהטריטוריה טבועה בגנים זה
מה שמנווט את הפרפר לטריטוריה המשפחתית  שבה יש ריכוז גבוה של
פרומונים של הזכר שהגיע ראשון, זה מושך נקבות  ונותן אפשרות
להמשך הדור גם אם יש קטסטרופה אקלימית.
ידוע לי על עוד נחלה במרחק 500 מטר מביתי שם נצפתה התופעה של
התנחלות שנה אחר שנה על מדרכה אחרת.
אם  השערתי נכונה אפשר לנסות ולאמת אותה בדרך מדעית, ליטול
פיסת כנף מכל דור ולאמת את הזהות הגנטית. כמובן שאני לא שש
לעשות זאת. מספיק לראות בכל שנה באותם תאריכים את ידידי החדש
מגיע ונוחת ממש באותה צומת מדרכות.
מי שיצליח לפצח את הצופן של הנדודים והשיבה לנחלה  יהיה עשיר
כי יוכל לפתח מכשיר ניווט שלא נעזר בלווינים, אלא בקווים
מגנטיים על האדמה. לעניות דעתי , כל בעלי החיים הנודדים, נחנו
ביכולת נווט אל הטריטוריות שלהם והדבר טבוע בם בגנים ולא
בזיכרון. ראו את הציפורים, דגי הסלמון, הצבים ועוד.  האם
הגיוני שצבה חוזרת להטיל במקום בו בקעה אחרי שש שנות נדידה בים
האם זיכרון המקום נותר במוחה?  לדעתי כמו אצל הפרפרים, בבואה
להטיל היא מוצאת את הנקודה המדויקת בכוח הזיכרון הגנטי ולא
הזיכרון המוחי. כך ניתן גם להבין את זה שבזמן נדידת הציפורים
הן חגות מעל נקודה שבעבר היה בה אגם וכיום צמח שם ישוב כנראה
המקום טבוע בזיכרון הגנטי שלהן. הן מחפשות את המים שנעלמו,
באגם שהיה בעבר מקום מנוחה שסיפק את מזונן,
גם דגי הסלמון מוצאים את מקום ההטלה אפילו אם  נחסמו אפיקים
בדרכם.
ארחיק לכת בדמיוני ואמצא כי כל מסעות השורשים שאנו עורכים גם
הם מושפעים מתופעה זו.


מסקנה:הטריטוריה טבועה בגנים של בעלי החיים והם שבים אליה מידי
דור.
ניתן לצפות בתעלולי הפרפר ב

http://stage.co.il/Stories/642491