עוד מלחמה אחת בעולם, ועוד אסון כל-כך רגשי
עוד טנק ענק שכובש, אל מול בכי חרישי
עוד ילד קטן מפחד, אל מוך חיוך מריר, סופני
עוד לילה בודד, ברחובות ליבך הכבושים
כמו מבקשים הפסקת אש, מאחרוני החיילים.

עוד צבע אדום שמחריד, את ליבך עכשיו כמו מגיפה
כבר התרגלתי לקרבות, לאבדון, לשיכחה.

כל חייל שנופל, במלחמת הכיבוש של ליבך
הוא כמו דגל מתגאה, בשטח האויב
כל חלקה שרופה, בבית קברות האכזבה
היא שורה אבודה, בין מילות האהבה.

כמו כדור תועה, בשדה הקרב, את מאמצת
אחר אל תוך חייך
כמו הסכם שלום אבוד מראש, אני כותב
ברגע לבן אחד...