כשאין לי דרך לצאת, אני מחפש את הפריצה כדי לברוח.
כדי לשכוח, להוציא את מה שיושב עמוק בלב.

פתאום אני מבין שהגעתי למצב אין מוצא.
רואה שחור בעניים.
ואין מחשבה בכלל על נקודת הסיום ומתי זה יגמר.

לכן אני כאן, כותב ממחברת.
שמשהו ייצא החוצה מיסודות הכאב הטמועים בגופי,
יזכיר לי את קיומי, כי כבר כמעט שכחתי מי אני.

ואז אני שואל את עצמי, האם מישהו רוצה שאכנע.
שארים ידיים לחושך, ואתן לצער לבלוע את עצמי.

כל כך הרבה שירים נכתבו על כאב.
אבל עכשיו זה משהו אחר.
כעת אני מרגיש בסוף המשחק.
אם לא אגיע לשביל השקט, אפול לתהום שאחריו.

לכן אני כאן, כותב ממחברת.
שמשהו ייצא החוצה מיסודות הכאב הטמועים בגופי,
יזכיר לי את קיומי, כי כבר כמעט שכחתי מי אני.