והנה התקצר לו הזמן
ושוב שנינו נפגשים
בנקודת המפגש היומית
נאחזים בכל פרט
כמו בלעדיהם אין לנו קיום
והנה התקצר לנו המרחק
ושנינו שוב
מנסים להמציא לעצמנו
עולם אמיתי שאין בו מקום
אם היו כללים
ידענו לשבור אותם היטב
והנה התקצר לו הזמן
מה עכשיו נעשה?
הקוסם השחור מחכה שנבוא
לראות איך הוא מפיל חללים
ורק את שנינו הוא לא יצליח
יש ארון סגור בחדר
כשנפתח אותו, נגלה את הטיפות מטפטפות
שוטפות רצפה ריקה
ורק אנחנו נביט עליה בדממה
בשירים שלנו, האוהבים תמיד נלחמים
ובמציאות שלנו, האוהבים הולכים לישון מוקדם
אנחנו מביטים עליהם בדממה
לפעמים, מתוך שתיקות
אני בורח אל זיכרון ישן
שולה אותו מתוכי
כמו מוציא את החיה מתוך המים
בזמן שאת מדמיינת
מקום אחר, תחושה ברורה
ושנינו שוב נופלים בפח של השקט
מתקצר לו הזמן
ואנחנו נפגשים בנקודת המפגש היומית
כמו שניים שלא הצליחו לברוח
מהקלישאות של השירים, אותם הם שרו בעל פה
ועכשיו הם הפכו
להיות הגיבורים שלהם
בלי להבין שום מילה מהם
אני נשען לאחור, ואת משחקת עם עצמך משחקי דמיון
שנינו שוב מתחבטים בשאלה
האם גם אוהבים יודעים לכתוב את השיר בעצמם
להפוך מדמויות מטושטשות לגיבורים
הנה התקצר לו הזמן
והנה אנחנו כאן שוב באותה נקודה.