היא לא לבשה מסיכה לנשף, הזכיר לי, נגן הפסנתר
על צווארה, עדי זול נצנץ, אותו הוענק לאחר
הרגליים פסעו בקלילות והאצבעות נכרכו כחומה
אני לבשתי שחורים, והיא כתמיד הייתה עירומה
הרחבה הייתה שוממת, מי שנכח, נכח בטעות
כדי להשלים את החוסר, נעתי בה בפרעות
אז לקחתי אותה, למחול של רוחות ושדים
מלא בכריעות, קפיצות, וזינוקים חדים
טנגו סוער של מפח, היסטריה וסער
גם שרגליה כשלו, את ההיכל חצינו כתער
עורה השתקף עשרות אלפי פעמים
וצחוקי הדהד, בקול רחש הדים
"איזה מפגן מפואר", לחשו הבריות
בלב הכיכר, הם רוקדים, זוג של חיות
והתזמורת הרעימה, לחן הפך לשאגה אדירה
כאשר נשמע צליל צורם הייתה נגיעה מהירה
מבוכה שררה כאשר הרעש פחת
שקט הוטל, הגב הזדקף באחת
הזדחלנו לפינת האולם, שוטה ושוטה
היא לא לבשה מסכה, אני, לבשתי אותה. |
