אומרים שמחר ירד גשם. הסיכויים לכך מאד גדולים ועגולים כ 60
אחוזים איזה באסה. זאת אומרת שאני לא יכולה לתכנן כלום לשבת.
להישאר בחדר יהיה אסון. אין אף תחנת אוטובוס מוגנת מגשם והמקום
היחידי שאני יכולה לחשוב עליו זה מרכז הקניות  המפואר, מרחק
שעה ויותר החלפת שני אוטובוסים והליכות. אוי ויי לא, אני לא
מפחדת מגשם גם לא מהליכות אבל לא בא לי להתרטב, להיקלע לסופת
רעמים או להיתקע בחדר של ארבע על ארבע? איזה באסה

אבל עכשיו כשאני חושבת על זה אני רואה מול עיניי את מריאלה בת
98  כן לא טעות בת תשעים ושמונה שיכלה להיכנס לספר גינס  אם
הייתה רוצה. לא, לא בגלל גילה אלא בגלל העובדה שהיא גמדה
והיחידה שהגיעה לגיל כזה מופלג  אני לא חושבת שהיא ממריאה
לגובה מטר, לפי מה שראיתי. כשהיא ישובה על כיסא, היא מזכירה
אולי ילדה בת 5 טוב אולי שש אבל קטנה. עם אצבעות קטנות וזרועות
פיצפונות - קטנה

מריאלה נולדה כך למשפחה נורמאלית וכיוון שמתחילת חייה היו
בעיות בעצמות סבלה מכאבים וכנראה גם שברים, מעולם לא חייתה
לבד. בתחילה חיה עם הוריה אחר כך  רק עם אימא וכשזו נפטרה עברה
לגור עם אחיה וגיסתה וכזו הלכה לעולמה נשארה לגור עם הגיס עד
שלא יכול היה יותר לטפל בה והיא כאן בבית האבות כבר תשע שנים.
אל דאגה הוא עדיין בחיים והוא עדיין בא לבקר אותה פעמיים
בשבוע, גיס טוב.

למריאלה פנים עגולות,  ולא רואים עליה את גילה אולי בגלל
הגמדות? יש לה גם חיוך שובה לב, תקועה על כסא גלגלים רגליה
תלויות ברפיון, הכסא אינו אוטומטי וכשהיא רוצה לנוע, היא צריכה
לבקש . שאלתי "למה" אמרו לי כי לפני שנה דרכה על רגלה של
מישהי, אז החליטו לקחת לה את הכסא הממונע שלא תפגע באחרים.
מריאלה אומרת שהאישה דחפה את הרגל שלה מול הכסא והיא בעצם לא
אשמה אבל מה תוכל לעשות? לגור לבד? אז היא תקועה על כסא גלגלים
וצריכה לבקש שיסיעו אותה מכאן לכאן.

בעת שהותי כאן דיברה על כך שרוצה שוקולד. שוקולד כיף כף, כזה
אפשר לשבור חתיכה וללעוס שיישאר יותר זמן ביד ובפה, כשיצאנו
לאכול, ביקשה מהאחות "תראי אם יש למטה כיף ותביאי לי טוב?"

דני  האחות הציעה לה להיכנס לספר גינס כי גמדים לא חיים לאורך
שנים והכי זקנה שהייתה הייתה אחת בת ששים וכמה אבל מריאלה
מתעקשת "לא אני לא רוצה ספר גינס" ואפשר להבין אותה המחלה
והתופעה שלקחה ממנה את חרותה היא זו שתפרסם אותה? לא בא
בחשבון.

אז אני מתלוננת על אין תוכניות וקצת גשם ומריאלה מה יהיה
עליה?