את מניחה את הראש בין ידייך ומנענעת את ראשך לשלילה
מסרבת להבין כיצד נתת לעצמך ליפול לחור הזה.

בכל יום שעובר את מרגישה שהשדים האלו לוקחים ממך עוד פיסה ועוד
פיסה מהשפיות שלך.
הלילה מתערבב עם היום, ולפעמים נדמה לך שלא תזכי לראות שוב את
השמש בזריחתה.

הבל הפה, שמורכב מצנחת אלכוהול טהורה
העיניים האדומות שלא מפסיקות לבכות
הגוף הרועד שכבר חודשים לא נח
הראש המתפוצץ מחודשים ללא שינה
האוזניים שמתחננות שהרעש יפסק.

תפסיקי לחפש את הפרחים בין כל הדברים שנובלים סביבך
את כמו החורף, מביאה אפלה לקור לעצמך, אל תחפשי את האור, הוא
לא קיים בשבילך יותר.

הוא קורס! הוא עוד שניה קורס! מהר! תקראו לרופא!
אבל את יודעת...
בבקשה! מישהו! תזעיקו עזרה!
תפסיקי לצעוק, את יודעת שאין טעם
בבקשה.. שמישהו ינסה להציל אותו
את יודעת שאין תרופה למחלה שלו
אני מתחננת!!! שמישהו יבוא לעזור לי כבר!!!
החדר אטום עדי, תחסכי מעצמך את הכאב גרון
למה את לא עוזרת לי?! למה?!
זה הסוף שלו, זהו, זה נגמר, תשלימי עם זה
את בטוחה שאין משהו שאפשר לעשות?
אני בטוחה, אי אפשר לרפא לב שבור.

כאב חד בגרון
לחלוחית בעיניים
העיקר לא להירדם
העיקר לא להירדם

ולפגוש אותו שם.

אני צריכה קצת זמן
תראי כבר כמה זמן עבר
עוד קצת זמן
ואת עדיין ממשיכה לשקוע
שניה
...
רק עוד רגע
את אומרת את זה כבר חודשים
בבקשה
הגיע הזמן
לא, בבקשה
תכבי את האור, לטובתך
אבל אני פוחדת מהחושך והוא.. הוא לא פה לחבק אותי
תכבי את האור
בבקשה
זה כואב רק לשניה, ואז האושר מתפשט
מבטיחה?
מבטיחה
אוקי
אני מחכה לך למעלה

בום.

אמרתי לך שפה בהיר יותר, נכון?