אישה מסקרנת,
מתעתעת מצודדת
את נשמתך.
נכסיה מתפתלים אל מול עיניך.
אלה הרגשיים -
שלה הם בלבד.
לא יוצגו לעת עתה לראווה.
צלופן ורדרד עוטה,
מטשטש את הווייתה.
אישה ידועה מראש,
כמה פשוט וקל.
מרגיעה פחדיך,
נוסכת בך ביטחון ושלווה.
כמו מים רגועים, כמו שמש,
הסקרנות מתמוססת,
כל הקסם והאתגר שבה
נגמר.
היא מוזילה את המחיר -
פחות מאה שקל
פחות
ופחות ממה שכבר אין
ואם זה לא מספיק,
מוזילה גם את האינטלקט -
אולי הגבר שלה יפסיק לפחד.
זילות של נכסים רגשיים
צמצום של מילים גבוהות
אל מול תשוקות בשרים
מגעילות
גואלות לנורמות חברתיות
ארורות,
אלה שהשרישו בה
ובכל הנקבות שכמותה
עוד משחר ילדותן,
עוד בטרם לידתן...
הנורמה מחייבת -
צריך לקיים.
מחליטה להרים את המחיר -
לכזה שאין לו קונה.
עוד אלף שקל,
עוד מיליון,
ואם זה לא מספיק,
נראה אותך נלחם אתה
בקול ההיגיון.
ואם הגבר שלה לא יפסיק לפחד,
יותר טוב לו שילך.
ואם הגבר שלה לא קיים,
ייתכן שלא היה קיים כבר מזמן.
מעלה את המחיר,
כי אין לה עוד אוויר
להילחם בכל
הנורמות החברתיות
לשכנע את עצמה
שיש עוד בררות
אחרות
פשרות
על פשרות
על פשרות
ולמה בכלל צריך הסברים
והצטדקויות?
29.11.09 |
