שיקולים ואפשרויות
כל הזמן נבנות
סרטן לתוך הרחם
ציפורניים בגרון
מתים פה בוקר וערב
זה לא בית, זה בית קברות
מציצים מהחלונות, שוטף הגשם
אוכלים מיקרובים לארוחת ערב
ויבוא לו המשיח על דף נייר
תמיד הוא חלק, תמיד הוא לבן
עסקנים בני חמש מסתובבים על סף הבית

בוקר וערב השמש צובעת
צללים וכתמים על הקירות
מתעסקים לך באוכל, מתעסקים לך בריאות
ממליצים איזה סם לרכוש
לא נורא, אומר האיש הקטן בין השפתיים
בואו נקנה לנו מזון
ירייה איטית מועכת קרביים
גלולות למניעת הריון
אתה יושב וסופר שעתיים
24 שעות על השעון
בתווך כולם יושבים ומוחאים כפיים
לעוד איש שסיים לשיר את הפזמון
אז תנו לו כבוד, ומשכו השטיח
בין צללים עיוורים מתבלבל
מקפיצים בירות, בולעים כדורים
תנו לו רמז, שהליצן לא יתבלבל

יש אפס שעות בשעון
אין מחוגים
זמן מתפתל בנקיקים קרים
ואתמול כמו היום הם הלכו לשטוף ידיים
מזיעה קרה, של האיש החובט בשמיים
ב-צל הוא מושך אצבע, ומלקק פינה

נכון
אין לי ביטחון
אין לי מה לאכול
אין לי זיונים
אני אעשן כמו קטר
אני אכבול עצמי בשרשראות בדס"מ
אני אחייך חיוך גדול
כשהעלה את הטלוויזיות בלהבות
וארקוד כמו אינדיאני
על תכשיטים סינתטיים ופרוות צעיפים
עגילי-נחושת, נרתיקי-עור
ממתקים קטנים לרכוש

ובעתיד תזרח השמש
יופי של צבעים
זנב בורח לתוך החור
מחכים לו הרבה נשיקות
מרים אותו על כפיו, ומלטף הלוך ולטף
מחכים לו בבית, ארוחות חמות, תנור של גשם
יושבת ומקוננת בבית-אבות
איך הזמן צובע שיער לבן
היא רצה את כל הדרכים, בגיאיות ושבילים
ילדה קטנה עם סוכריות מרשרשות בתוך הכיס

והשמש תזרח
מכה על העורף
אבות משתעלים
ילדים כותבים מכות במיטה

תן לו טיפה של חומר
הבטן זמן לא טוב
מחכה לה בפתח הדלת עם מטרייה

כי נעמת לי עד כדי כך
שמחר אגלה ששום רגש אחר לא נותר
ונותר לי רק לבכות שתיקתך
את לי
ואני רק לך, רק לך

הגשם יורד כמו לא נותר דבר
בתוך תפארת המדבר
סיפור נגמר, סיפור מתחיל
ג'אניס מתה, הייז סולל דרכו לכלא טורקי

לחמניות טריות מאפה בית
ריח כפר שדות, זרעים חריפים
היא יורדת לו בשירותים
מלכת הכיתה יורדת לחנון המצורע
מבחוץ קולות מלחמה
הארץ הצפונית מאיימת בחרבות וחניתות
נשק יום הדין
הוא שר ברחובות את השיכר כל הדרך אל הגוף הנכסף
לחפון את השד הרך הצעיר בידיו הגדולות
היא שוכבת באמבטיה בפיסוק רגליים של סוטול
מלאה קצף סבון, מים פושרים
מאחורי הדלת הוא שר לה שירי כיסופים
והיא מגלחת באיטיות אדישה את רגליה
מנעימה רוחה לזמרת השירים
ברגע של חוסר-משקל הוא שוקל לגדל ציצים
הנשיות מרחפת שקטה בבית הקטן
ירדן ומים מובילים לברזיות סדוקות סבון
בסיגריה הוא מוצץ את ההמתנה, לשיגעון קטן של חוסר-שגרה
עורכת-הדין יורדת לנרקומן המשוגע
בגבישי עורה אפשר למצוא נשיות טהורה
העיניים מבוהלות, הענווה שולטת בה
היא חוטפת סיגריה במרפסת הפתוחה,
ומראה לילדים קטנים וחרמנים את הקוס שלה
כמה אפשר להסתכל מלמטה על העירום הנכסף

אחות בית-חולים לחולים סופניים
היא עושה לו ביד, הוא חצי בהכרה
שלוש וחצי בלילה, אין איש בסביבה
תודה על נחמה נשית, לבו בוכה בהכרת תודה

ראיתי אותך פותח רקטום גדול
כדי שאכנס בו
לא בוחש בשוקו
אבל יש לך תחת יפה, עסיסי
הזין שלך מרשים
בעיקר כשהוא זקור
לא בוחש בשוקו
אבל תבחש בשוקו שלי
אני אוהב אותו חם, עם הרבה סוכר
בלי מים, רק חלב
עם עוגיית שוקולד
נשב שנינו במרפסת, על הגג
ונשתזף עירומים
נקום גאים מול כל הבנות ברחובות
עם הטייצ' הקצרים, וחולצות הבטן
ושדיים מלאים, מהודקים
הן יאכלו ת'לב, משהו יצנח להן בתוך הבטן
החורים שלהן יפתחו בתוך התחתונים, בתחנונים
כמו פיות קטנים
בעומק השמש נמצא את עצמנו, חופשיים

אני קם, והיא עירומה
נהנית מחיטוביה וסייחות בריאותה
משקה חלב בתוך עציץ
מלכסן מבט לחלקות ירכיה
היא קמה וחופנת אותי עירום מאחורה
ידיה חופנות את האשכים שלי
האגן שלה מתחכך לי בטוסיק
פולחת את פלחי ישבני
וטועמת את השושנה המלאה שלי

לא הרגשתי אישה ימים שלמים
כשהיא תוקעת לשון בתוך ישבני
שבי לך אישה טובה
כשאביט במערומייך חשופים מולי
גופך כה חטוב, ומעורר הערצה
אשטוף אותך במים קרים, ואשמור אותם לשתייה

אני נרדם ב-צל עצי הקוקוס
רוח חמה מערפלת את חושיי
אני קם ושותה מנהר היצירה
הוא זורם כמו שיטפון, יש מספיק לכולם

לילות על לילות הוא כותב שירים
והחושך מתחלף באור, וירח בשמש
בוקר יום-שישי מבולגן יורד כבד על הרחובות
"הייתי עושה אותו," היא חושבת
הוא מצמיד נעל לאספלט, צעד-צעד
במכולות פותחים את ארגזי החלות
דגים ברוטב חריף, עשבים ובצל
מביטה על הירח, כולו שלה
בהלם היין ושיכרון הארוחה השמנה,
פורשים ידיים
עשן מסתלסל מתוך חלון קטן.