[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לפני שהיה משהו, לא היה כלום. בגלל שלא היה כלום, היה המון זמן
פנוי. יותר נכון להגיד שהיה הרבה "פנוי", כי למעשה עדיין לא
היה זמן. אז היה הרבה פנוי ובגלל שמטבעו של הפנוי להיות שייך
למישהו אז היה גם מישהו. או משהו, זה לא היה ברור. אז למישהו
או המשהו הזה היה הרבה פנוי, המון פנוי, כמויות אינסופיות של
פנוי, משום שאז לכל דבר הייתה נטייה להיות אינסופי. אז היה את
המישהו או המשהו הזה עם הפנוי האינסופי, ומכיוון שהפנוי היה
אינסופי, כך גם השעמום היה. באמת, זה היה האבא של כל השעמומים
שאי פעם היו ויהיו. ניתן להגיד שעל המשהו או המישהו הזה עברה
תקופה אינסופית מאד קשה.

עכשיו חשוב להבין שדברים לא נוטים להתחיל להתקיים באופן
ספונטאני. זאת כמובן, עם ההסתייגות. אם נוצרת סיבה מספיק טובה
להיווצרות דברים, הם ייווצרו. ככה זה עם דברים, הם מבינים את
זה, והם יודעים לא לעשות בעיות כשבאמת צריכים שהם יתנהגו
כשורה. אז היה לנו את הפנוי הזה ואת השיעמום האינסופי שהוא יצר
למישהו או למשהו הזה וזאת הייתה סיבה מספיק טוב להיווצרות
ספונטאנית של משהו חדש. הדבר החדש הזה שנוצר היה לא אחר מ"ספר
התחביבים המושלם לתקופה שלפני הקיום" מאת כלום. עכשיו למרות
שעדיין לא הייתה קיימת תחושת הקלה, אם היה רגע מושלם
להיווצרותה - זה וודאי היה הרגע. אבל היא לא נוצרה, כי בחייאת
רבאק, הרגע נוצר ספר מהעדר מוחלט ויש גבול לכמה דברים יכולים
להיווצר ככה בלי שאנשים (אם היו אנשים) יתחילו להרים גבות.

אז המישהו או המשהו הזה עיין ב"ספר התחביבים המושלם לתקופה
שלפני הקיום" ומצא אותו לא מועיל במיוחד לסיטואציה שבה הוא
התקיים. ראשית כול, הציורים שם היו ממש עלובים. למעשה, לא היו
שם בכלל ציורים כי לא היו דברים שניתן להמחיש דרך ציור. שנית,
חלק גדול מהתחביבים דרשו לאסוף כל מיני דברים כאשר הדבר היחיד
שניתן היה לאסוף היה "פנוי" ושעמום ומשניהם כבר היה לו את
הכול. הוא דפדף הלוך ושוב, פוסל תחביב אחרי תחביב בשל חוסרים
לוגיסטיים נטו, וממש לא בגלל שהוא כבר די התרגל לא לעשות כלום.
בסופו של דבר הוא חזר למבוא, אשר עליו דילג בהתחלה בכוונה, ושם
היה רשום בצורה מאד ברורה "ספר התחביבים המושלם לתקופה שלפני
הקיום דורש מבעליו מידה מסוימת של מחויבות, משמעת עצמית ויכולת
ליצור את הקיום על מנת להפיק את מירב ההנאה מן התחביבים
המצוינים בספר". המשהו או המישהו הזה הבין שהכול היה תעלול
מכירות מתוחכם כמו ארנב צעצוע שלא כולל בטריות. ואז הוא הבין
שהוא צריך ליצור עכשיו ארנב צעצוע ובטריות על מנת שלדימוי הזה
יהיה משמעות.

אז בלית ברירה הוא יצר את הספינות הקטנות, ואת הבקבוקים
הגדולים, ואת הבולים, ואת פיני הבאולינג, ואת לוח השש-בש ועוד
המון דברים כאלו שמסתבר שהוא יכול ליצור כי מי שמגיע ראשון יש
לו זכות ראשונים על כל הקטע הזה של ליצור דברים. ומסתבר גם
שזכות הראשונים הייתה שם מאז ומתמיד ופשוט חיכתה בשקט שמישהו
יבוא וישתמש בה. אז אחרי שכל הדברים האלו נוצרו הוא היה ממש
עייף ונמנם קצת, וגם זה היה די נחמד. ואחרי זה הוא שיחק בכל
הדברים האלו ובנה לעצמו אוסף בולים כביר , עשה משחק מושלם
בבאולינג והפליג ביאכטה סביב העולם שלוש פעמים ברצף. הוא זכה
בתחרות אכילת עוגות, ניצח מחשב בשחמט על הרמה הכי קשה ואפילו
בנה דגם של מטוס F16  מעץ בלזה (ואחרי זה גם צבע אותו בצבעים
המקוריים). הוא עשה את כל התחביבים בספר עד שזה היה די ברור
שהוא ניצח את הספר בגדול. ואז נהיה שוב שעמום אינסופי, כי אם
השעמום היה אינסופי מלכתחילה אז זה בכלל לא הגיוני שהוא אי פעם
נגמר, ואולי יותר נכון להגיד שהוא פשוט עמד מאחורה והשתדל לא
להפריע לאף אחד ליהנות.

אז למישהו או למשהו הזה לא נשארה אף ברירה והוא נאלץ לעשות את
מה שהוא ידע שהוא צריך לעשות עוד אפילו לפני שהיה בכלל משהו
נוסף, ואפילו לפני "ספר התחביבים המושלם לתקופה שלפני הקיום".
הוא נאלץ למצוא עבודה. אכן, עבודה נורמאלית שמתחילה באינסוף
בבוקר ונגמרת באינסוף אחר הצהריים ומביאה אינסוף קורת גג ושמה
אינסוף לחם על השולחן (האינסופי). אז הוא יצא לראיון עבודה
שאמא שלו קבעה לו (גם היא הייתה בכל הסיפור הזה, אבל לא ציינתי
אותה כי היא דמות שהרבה יותר קשה להתחבר אליה ותפקידה כדמות
שמקדמת את העלילה מתחיל רק בפסקה הזאת בעצם). ולפני שיצא, הוא
לא שכח לשים קץ לכל הקיום שיצר, כי זה ידוע לכל שחשוב לחסוך
בחשמל.

                             הסוף (של הכל)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם בארזים נפלה
שלהבת, מה יגידו
השכנים?






אחד מהוד השרון
בשיפוץ פולני
לפתגם ידוע


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/10/10 3:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלעד יובל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה