אורית אלדר / ארץ ושמיים |
בחשיכה, אין לדעת איפה ארץ ושמיים
עפים, שלובים עד קץ התחושה
עד אובדן תקווה
והנפש לא די לה, באפיסת כוחה
מייחלת לליטופו המר לעד
אינה רוצה עוד בשובו של אף אחד
שלווה עוטפת מחרישה כל המייה או צחוק
המוסיקה נמשכת
הוא מכאיב, אני מובלת
תחת כנפו אד מתוק
ולי נדמה כי מלחש לי
ואני מאמינה, קולו כה רך:
"אהובתי, אני כבר פה איתך,
איש לא יוכל יותר לפגוע בך."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|