אשר בשמיים ממעל, ואשר בארץ מתחת"

כואב אלוהים את בניו
ששכחוהו. עצוב לו, על
שילדיו הנבחרים, עזבוהו.
אלוהים,
כמו כל בחורה נבגדת,
לא מבין איפה טעה.
אלפיים שנה
חיכה, דחה את הרגע,
אךכשלבסוף
השיל מכנסיו,
ונתן
את-כל-מה-שיש לאישה חסודה לתת,
בנו-בכורו, לא עמד ולו מאה שנה
לפני שנפל, בפיתוי-יופיה
של אישה חדשה.
צעירה.
בודד עם עצמו, הוא ממלמל
ישראל זונה, ישראל הזונה.
אדמה ארורה.

אפילוג -
וידבר אלוהים, את דבר זה לאמור.
אנוכי יהווה אלוהיך, אשר הוצאתיך מארץ, מבית עבדים.
יהיה לך אלוהים אחרים, על-פניי.
אהוב אותם,
אך-שלא-בעבור תגמולים.

מוסר השכל -
מי שמחזיק מבטו של אדם
בהבטחת חומר, אל יתפלא
שיבוא יום
ויינטש.

וגדולת התורה, הרבנית למב"ז משולצק, מוסיפה -
"צא ולמד - גזר
מושך חמור, רק עד
שהוא אוכל אותו.
לעומתזאת, מוסר השכל,
דוחף אדם לעד, אך  
רק מרגע
שהתעכל בו"