|
אני נוגעת בעצמי
ומדמיינת אותך
נוגע בי, מפר אותי
מתחת לאריג
מתחת לחולצה
שולח את ידיך
מטפס ויורד
סולמות ונחשים
אנחות ולחישות
אתה מצמיד את
שפתייך לעורי
וכמו מצמיד
שפתיך לזכוכית
משאיר עלי סימן
לתפארת
להזכיר לי גם מחר
עד כמה אותי אתה
אוהב. |
|
|
זה לא סלוגן,
אני חוזר זה לא
סלוגן, אני תקוע
במוזיאון המדע
בחיפה, נכנס
עשן, מישהו חייב
לראות את זה,
בבקשה
עזרה!!!,
עכשיו חמש בערב
יום שני מאי 98
אני ממתין.
ארד עזמוביץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.