א. יואל / הים שבי |
מימיי עתירי מלח וחיים אין
נאבק במשברי גאות
זרמי געגועים קולחים בי
אני שוקע בחולות רגליי
חולות נודדים של מחשבות, הם
מסביבי החוף אשר נושק לי
סגור כבשובר גלים
המטביע כל סיכוי לאדוותיי הכמהות לפרוץ
האם מיתת נשיקה זו?!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|