על גדת אגם, כנוע,
הולך ומתפתל.
מסלול חיים ידוע,
לאן הוא מסתכל?
האור כאן משגע,
האור כאן מסנוור.
והוא מזמן יודע,
את הקרון אחר.
רחוק ממחוז הבית,
כאן הריחות זרים,
חריג ממש כמו קודם,
בין כל האחרים.
לאן עליו לנסוע,
את זאת כבר לא ידע.
עמוק בתוך העמק,
קרוב לאדמה.
כאן הבדידות קורעת
כל נים בנשמה.
והחירות היא שקר,
כשהכאב נורא.
והגלות היא עונש,
אולי היא חרטה.
הכל כל כך רותח,
באין עוד מטרה.
פזמון:
ואין לי מנוחה,
אין מקום קבוע
ורגע של תקווה.
ואין לי מנוחה,
אין מקום ידוע.
לאן היא נעלמה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.