מצד לצד אני הולך לפני השינה
שוקע במחשבות, נשאר ער וחולם
על אדם באור זרקור בודד מפנה גב
שר ברוגע, בקול שאינו מזייף, רצף בתים
מילים שכולן... סיפור חייו
ואתם... אנשים זרים וחברים... מקשיבים

השיר נמשך ועולים כמה חיוכים
ברגע הבית האחרון מתמלא ליבו התרגשות
בטן מעין מערבולת, פרפרים
ומעין תחושה כזו של שחרור וחופשיות

הוא מסתובב ומביט ישירות אליה
היא מגלה שהזמר הוא האהוב שלה
מבחינה בניצוץ הזה שניצת בעיניו כלפיה
בוכה, רועדת וליבה משיב פעימה
ואתם כולכם עוד תראו באותו יום!
שאני אעמוד מולכם בשיר שהלחנתי!
במעט לחץ וטיפה חום...
ואשיר בקול... תמיד רציתי...

יום אחד...