הגיטרה
שרועה על המיטה שלי.
הראש שלה, עם המפתחות לכוון, מונח על הכרית,
הצוואר שלה נמתח
אל גוף סימטרי
מקומר
מושלם.
הגיטרה
שרועה על המיטה שלי
ולי לא נעים להזיז אותה.
היא כל - כך יפה
וכל - כך שקטה;
אני מעבירה את האצבעות שלי
על המיתרים שלה
מלמעלה למטה -
אין צליל
מלבד חריקה קלה של עור נוגע במתכת,
משמיע לי שהמגע ממשי.
זה נושא - חן בעיניי אז אני עושה את זה שוב
ואז מעבירה את היד על הקימורים
החלקים - המושלמים שלה.
אני מניחה את הראש שלי
על בטן - העץ שלה.
עכשיו אני הופכת אותה
גווה המעוגל כלפי מעלה.
אני מניחה את כף היד שלי,
פרוסה, נינוחה
על הגב שלה,
מרגישה - אותה - לא - נושמת - בכלל.

אני לוקחת בזהירות את הצוואר ביד אחת
וביד השנייה את הגוף ומניחה בעדינות
על הרצפה.

עכשיו אני שוכבת על המיטה שלי.
הכרית רכה, באמת,
וגם המזרן די נוח,
אבל קשה לי לכתוב ככה, הפוכה,
וגם מתחשקת לי כוס מים.

אני קמה
ומשאירה את המיטה -שלי -
ריקה.