כבר שנים אני הולך ומחפש את שהיה בנינו
אך בכל פעם שמצאתי יד מוכרת, הייתה זו יד הכי זרה
עיניים תכלת בוהות בעיניי ואיני רואה שם ים כחול
רק אדמה והחול של עינייך החומות שהפכו את ליבי מיד לאופרת
בתוך האפלה החשוכה אני אובד מוצא את עצמי סגור לעולם
הכל שקט מרעש קולות של כולם, עוצם עיניים ומקשיב
אולי אשמע אותך
מה בסך הכל רציתי להיות בשבילך?
הכל עשיתי כדי לגרום לך לחייך
מי זה שמחזיק בליל את ידך?
מוקסם מפנייך ועטוף ביופייך
כשאת שם מחובקת בערפל הרחוק
אני כבוי מקול הצחוק, שבוי בשיגעון
חלמתי להיות לך המאהב האחרון
כבר שנים אני לבד ומאבד את הכיוון
כשאהבתי אחרות הרגשתי שלקחתי פה סיכון
לא רציתי לדעת אחרת ממך
כבר עדיף לי חדר נטוש מתחליף לשפתייך
והצניעות שבדמך
ואת, למרות שבכיתי עלייך פרחת
היה לך קל לסמן אותי כעבר ללא מחר
ואת, שכחת את עצמך באיזה חלל
כשדיברתי אלייך צעקת מבחינתך
לא הכרנו בכלל. |
