אבא, הוא אמר לי את המשפט הזה .
אבא, שלי, שיודע ורוצה את הכי טוב,עבורי.
אותי הוא לימד איך הכל מתגמד איך מתגוננים מקריסה, איך ניצלים
משריפה.
זהו אבא, אבא שלי, שעשה הכל בשבילי
את אשר יגורתי בא...
והגורל למנוע? לא רצה, לא ניסה, זה פשוט הגיע.. ואז פגע
לכל תקווה מתלווה אותה החברה קוראים לה... אכזבה
והיא מתחלפת אחת לבקרים מביאה איתה רוחות ושדים
מה שאתה רוצה מה שאתה רוצה, מה שאתה חולם... כל כך יפה כל כך
טוב
צריך רק את המקום הזה לעזוב. איך? כיצד? וודאי תשאל
אל תתפלא אם בסוף תהיה אומלל
דע לך! תמיד יש הדרך הרעה זו המתחזה לדרך המלך
רק לך מחכה שתתאהב בה... ובאבניה הבוהקות...
רק תדע שזה יגמר בבלהות
אז אבא אותי הזהיר ואמר לי, עלייך בזאת להכיר
ייתכן ותידחק היישר לקיר!
אז אל תבכה לי שלא ידעת ולא חשבת
את אשר יגורת יבוא בדיוק בשעה, ידפוק על דלתך.
בדיוק כך חששתי שישחקו בי, שישימו לי רגל בדרך
שינעץ בי דרדר ודם יזוב כמו נהר והדמעות הן לא יעזרו... רק
יכאיבו עוד.
וירוו את הצמא ההוא לכאב.. ובכי של אותן עיניים לוטשות
אבל אני דבר אחד לא מוכן לקבל, וזו התבוסתנות. אני לא אכנע
גם אם אתבוסס בדמי בלב המלחמה
מפה אני אצא, ולא משנה כמה זמן זה ייקח
וכמה פעמים אפגוש בפחד השגיח מן האפלה
עוד לא קם לו המתעוות שיעמוד ביני לבין הדרך לזהב, לעושר
והבחירה.
הכוח שלי הוא ביכולתי לעמוד במפלות וכאן לקראת החיים
אני מתחיל להיבנות...
תודה אבא על שאותי לימדת שאת אשר יגורתי בא ואני מוסיף
בדרכי "את אשר יגורתי בא ובידי אותו אגדע..."