וכל מה שסיפרתי,
נכון או לא.
כל מה שהסתרתי,
מתרסק למולי.
הזיכרון שפקדתי,
הוא היחיד.
והקולות מחלחלים בי,
הדמויות משקרות לי.
שלום לעולם,
גאוות יחידה.
זהו סוד הגן הנעלם,
זהו הזמן לבקר בעולם מיותם,
כל מה שידעתי חלף עם השנים,
כעת המבטים לעניים.
הפנים ההם עוד חשוכים בי,
המר שבפה הוא הממלא אותי,
התקווה היא יחידתי.
קורא לימים לבוא,
לעטוף אותי.
לא נותר בי רגע.
הפצע מתרבה,
התמונה עוד תלויה.
המחלות והשקרים,
הגופות, החלקים.
אתה הרוצח האמתי,
העבד של עצמך.
אתה ממלא ומפקיר,
לא מותיר מילה,
הזיכרונות, החברים,
הנשיקות בערבים,
המשחקים והשדים,
היום אתה האנושי שלא בורח,
מחר לבסוף אין לך לאן לברוח.
10.06.08 |
