והקשת תיעלם בבוקר
השמש תצא לשמים.
כמו בכל בוקר,
היא תזרח מעלינו
ותשקע כמו בכל ערב.
החיים ממשיכים כרגיל
בעולם מעוות בו נסים
כבר לא קורים.
ולגלות שלא מספיק להאמין
או לרצות
שלא מספיקות התפילות,
זה כמו חריכת בשר כואבת
שורפת
שנותנת תזכיר
למקום בו אנו חיים.
מחר וביום שאחריו
השמש שוב תאיר
כמו בכל יום
והציפורים יצייצו,
כי העולם אומנם ממשיך
בלעדיך
בלעדי אנשים
כמותך
אך מלבד התפאורה החיצונית,
איזה מין עולם זה
יהיה?

כי הזמן לא מרפא את הפצעים במקרה שלך,
וממש בלתי נתפס בעיניי
שאינך עוד...

לזכרו של דניאל בן סימון ז"ל, אדם קרוב אליי שנפטר ממחלת הסרטן
ב- 23.11.09 בגיל שלושים ושבע בדמי ימיו והותיר אחריו אישה
ושלושה ילדים  קטנים ומדהימים.

דני, כי לא ניתן לשכוח אותך...