איזבל לארן-ורסיין / סדקים |
שבעת ההיא, הרחוקה -
היית כל כך בלתי מושגת,
אולי דווקא בגלל המרחק
היה מי שיחשוב
שחסרה לו
את.
וגם כשהיד
הייתה מתארכת,
וכמעט נוגעת [אבל לא נוגעת]
היית מוצאת לעצמך
את סבך המבוכים המביכים
בהם עורבלו רעידות ידייך.
והן פצועות, ריקות בשל הקור
המכחיל שפתותייך.
אולי בגלל ה 'אז' הרחוק ההוא
נפתחו סדקייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|