אי אפשר לנגן יותר.
ובטח לא על מיתרים קרועים,
זה די והותר.
גם ככה יש יותר מדי חורים.
המרווחים רק הולכים וגדלים,
פתאום אתה קולט -
אתה נמצא בחיים משדלים.
אז מי שולט?!
היא תמיד תשאיר סוג של טעם.
עובדות לא משתנות,
היא בחורה של פעם.
נאחזת בתכונות משונות,
כשבעצם היסוד נעלם.
חיוכם נוטה לרפוי,
צחוקם נשאר בזיכרון עמום,
והרגש מעדיף להיות חבוי.
לנוכח פרצופה העקום,
מסתתר מאחורי חומות כשבוי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.