חלון הזדמנויות צר,
בדירה טחובה, ברחוב צדדי
בדימונה.
משקיף ממנו על הכור
מתבונן על החול
עוברים ושבים
אנשים,
סלים,
חמים ונעים.
דפיקה בדלת מרעישה את עולמי
"מי זה?"
לא עונים מהצד השני.
אני מציץ בעין הדג
דמות עקומה עומדת מולי
"זאת אני".
פותח את הדלת בצורה זהירה
מנסה להריח את הצרה
היא פולשת פנימה לתוך עולמי
הקטן.
"איפה אתה? כבר שעות שאני בחור הזה
מסתובבת ושואלת איפה הוא. איפה אתה?"
מביט בה
נזכר בדבר
שחשבתי שכבר די מאוחר
שנזכרתי בו,
איך פעם אהבתי
ורציתי להיות נאהב
איך פעם נגעתי
בעור גמיש על בטן דקה
איך פעם נהניתי מצחוק מתגלגל
במורד מדרגות ישנות
בבניין מתקלף
ברח' הס שש.
"אני כאן, את יודעת
לחזור לעצמי
נח מכל ההמולה
והרעש,
מהעיר המדממת
מחלקי חילוף זולים
מאנשים עם סלים"
"אתה פה כבר שנה, תחזור
אני מתגעגעת
אף אחד לא עושה לי את זה"
אני מתחיל לקנא
"מה ניסית כבר
כשהייתי בניכר?"
"כל מיני דברים מזדמנים שמצאתי בביב
קבוצות מאורגנות
סקס מצולם
אמרת שאפשר להרגיש את החופש
בקול שלי"
אפה המעוקם מתרומם לחיוך,
סנטרה הלבן נראה שוב מעוך
פוני קצר
זה חום או שחור?
אני אפפעם לא מצליח לזכור...
עכוזה הלבן (כי ראיתי אותו פעם) מתרומם
הג'ינס נמתח
היד מלטפת
אני נזכר
נשבר. |