מזגי לי אוויר אלי הריאות,
ותדענה, צמאות, רוויה.
הפיחי רוח חיים באפי
והמטירי דמעה טרייה.
כערפל העוטף רחובות עייפים
עטפי את כתפיי הלאות.
לחששי משבים באוזניי שייצרו
סערת משפטי קלישאות,
הבאים לבטא רגשות ידועים
עוד מאז העולם נמנם...
אבל כקדם עודם מסעירים
את הלב, כשכחפץ דומם...
הכי בגופך בגופי הקשה,
כברק המכה בעצים,
והפיקי ממך אותה הקלישאה,
הגלויה לבשרים הלצים.
ועלי מעליי כענן הכבד,
ומימייך הם גשם לי.
אגמים סודותייך, ואני, האובד,
מחפש בהם חוף בשבילי.
עת אמצא את חופי, העלי מעלות,
חוללי בי קיץ לוהט...
יזרמו בתוכך מיליוני משאלות
אל האי בים השקט.