אני מתגאה בעובדה שיש לי קפה שכונתי-פינתי ולא סתם אחד, אלא
כזה שיש בו קפה קפוצ'ינו. צריך ללמד את האמריקאים להכין אותו
כמו שצריך, כי הם שמים הרבה קצף ומעט קפה או מים . מנסים
להשוות אותו לקפה הנוראי שלהם. הופתעתי למשל לשמוע שהאמריקאים
שמגיעים לארץ לא סובלים את הקפה שלנו, צוחקים על הנס בכוס של
עילית ורוצים להמשיך לשתות את הקפה הדלוח שלהם. נו באמת איך
אפשר להשוות את הקפה של "קפה-קפה" או "אפרופו"  או "ארומה" עם
הקפה החסר טעם  שלהם? ואפרופו מצאתי בניו יורק ארומה - מי
שמגיע שירוץ לשם. שיחפש  כן בחיי ,  אי שם בווילג' .  

טוב נחזור לקפה השכונתי הקטן שלנו. כאן  יש בייגלס אמיתיים
טריים, אין להם לקס אבל יש להם קרים ציאז שזו גבינה לבנה שמנה
של חבל על הזמן והכי חשוב יש להם אינטרנט וסטודנטים.

אני לא יודעת מה יותר חשוב הקשר עם העולם או הקשר עם הצעירים.
טוב לא נגזימה.  העולם יותר חשוב כמובן אבל הסטודנטים מעניקים
לי אשליה מתוקה של מתקרבת לגילם. האמת, במהלך כל חיי המקצועיים
הייתי בסביבה של סטודנטים צעירים גילאי 30 מקס וגם זה בקושי.
אני כמובן הלכתי והשתבחתי, הם נשארו תקועים בגילאי העדר,
שובבים מלאי התלהבות, בעלי רצון לשנות את העולם. אני משערת
שמקצת מזה דבק גם בי. עובדה, עד היום אני מסתדרת איתם לא רע
ולא אחת הופכת איש סוד, יועצת ולפעמים מטיפה בשער מהסוג
שמוכנים לשמוע ולהקשיב, בדרך כלל.

אז ככה אני יושבת לי בקפה שלי, בודקת דואר באיפד,  מאזינה
לשירים ישנים של גון באז ובוב דילן מהתקופה ההיא. (אתם בטח כבר
לא יודעים מי אלה, ענתיקות אמיתיות גזעיות) מחייכת לעצמי,
לפעמים פותחת בדיחה עם אחת היושבות לרוב זה הוא, וחושבת לעצמי
מחשבות מהסוג הלא מחייב.

הנה קודם פתחתי בשיחה עם בחורה חתיכה שחבל על הזמן. עיני שקד
שיער ארוך בצבע דבש  רואים שאין עליה 24 - מכנסים קצרים, חולצת
גופיה למרות שבחוץ היה לא מזמן 4 מעלות, מטורף לחלוטין.

וככה מדברים על זה ועל זה ופתאום היא אומרת "ולמי תצביעי?" אני
מצטנעת. "אין לי זכות בחירה." אני אומרת "אני כאן רק אורחת."
(יש לי דעה ברורה למי צריך להצביע אבל אני שומרת דעותיי לעצמי.
חסר לי שהאח הגדול ישמע אותי וייתן לי בעיטה החוצה.)

מה אתם לא יודעים? בכל מקום מאזינים לנו ומקשיבים לנו ובודקים
מה אנו עושים ולמה. לא, אני לא פרנואידית חס וחלילה וחס אבל אם
תסתכלו במחשב שלכם ותקלידו נגיד מלונות בטבריה מיד תקפוצנה
פרסומות על מלונות בטבריה, נכון או לא? ואם אני שולחת אי
מיילים מניו יורק מיד באות הפרסומות "קנה דירה בניו יורק בחצי
המחיר והתעשרת" או "בן 20 ל 30 רוצה עבודה בעגלות בניו יורק?"
אז מה? זה לא מעקב צמוד? אז אני דעות שומרת לעצמי אבל מקשיבה
קשב רב לבחורה העירומה הזו המתלהבת.
"אני טרם החלטתי,": היא אומרת "כי יש לכאן ולכאן" מצד אחד
אובמה חביב וחמוד ומה את רוצה שיתקן את כל העולם בארבע שנים?
תני לו עוד ארבע שנים ותראי איך הוא מצליח מצד שני למה הוא
רוצה להיות השוטר של העולם מפזר כספים לפה ולשם? היה צריך
לשמור על הכסף שלנו טוב-טוב ולא לזרוק אותו לכאן ולשם. מספיק
לדאוג לעולם אנו צריכים לדאוג לעצמנו." כאן אני לא מתאפקת
"תארי לך," אני עונה לה "שאמריקה הייתה חושבת כך במלחמת העולם
השנייה ולא הייתה מצטרפת להגן על העולם החופשי מפני היטלר הוא
היה מנצח במלחמה האם היית רוצה את זה?"

היפה הזו פוערת עלי עיני שקד ואומרת "את צודקת נכון,  אבל מה
שטוב למלחמת העולם השנייה אולי לא טוב לנו היום. אנחנו
אמריקאים צריכים לדאוג לעצמנו ולילדים שלנו ולהפסיק לחשוב על
כל העולם. אמריקה היום בעצם נשלטת על ידי הסינים והיפנים.
מכרנו את עצמנו בזול ואנחנו צריכים להחזיר לעצמנו את הכבוד
האבוד שלנו."

"ואת חושבת שרומני יותר טוב?" אני שואלת, מהססת.
"תראי, רומני מפחיד אותי  בגלל יחסו לנשים ובגלל שהוא משנה
דעותיו לפי מזג האוויר והתגובות למה שאמר אתמול. אני לא אוהבת
את זה אבל מבחינות אחרות הוא דווקא לא רע ואם משמיצים אותו כל
כך כנראה שהוא יכול להיות די טוב תראי מה עשה שם כשהיה מושל.
אני עדיין לא החלטתי כי אני צריכה עדיין לחשוב ולשקול ולא רוצה
להתלהם כמו החברים שלי שצועקים עלי, תצביעי זה ותצביעי אחרת
וחושבים שככל שיצעקו יותר חזק אקשיב יותר זו החלטה גורלית
שיכולה להכתיב לנו את העתיד."

"את יודעת" אני אומרת, "את לא כמו כולם, את גם חושבת." היא
צוחקת. "אל תתייחסי לאמריקאים,הם כאלה תינוקות, ילדים  שלא
תתבגרו, מקשיבים לפרסומת ומאמינים בה באמונה שלמה. רובם הגדול
תגידי להם  בוא והם ילכו אחריך באש ובמים. לכן הבחירות האלה כל
כך טיפשיות ולא רציניות. מדברים בסיסמאות במקום לגעת בדברים
הגדולים. לכן אני עדיין לא החלטתי. צריכה לחשוב אבל רובם רוב
הצעירים וגם המבוגרים החליטו כבר מזמן אז או שיכלו להצביע או
שיגידו לא משנה מה נשים הכל כבר נקבע מראש וילכו לעשות
קניות."

ואני חושבת לעצמי בזאת את צודקת, החלטתכם יכולה להכתיב גם את
גורלו  של העולם החופשי ואת כנראה לשון  המאזניים  כי את לפחות
חושבת.

ואז אני חושבת על המצב בארץ שהוא לא הרבה יותר טוב למרות
שאצלנו חושבים ומתלבטים. נראה לי שהרוב הדומם שוב יישאר דומם
וייתן למתלהמים ולצועקים להכריע ונלך לאבדון.

ואולי לא?








הערה: הסיפור הזה נכתב לפני יובל שנים (לפני שנודעו תוצאות
הבחירות בארה"ב ולפני השערוריות של ההאזנה בכל העולם ) ואיך
שהוא נשאר תקוע   אולי יאושר בקרוב? לפני שיצא מן האופנה
לתמיד