סכין קצבים
חותכת בדם הטיפשים
המכורים לאשליית המילה הכתובה
מראות על מראות
מראות לך אותך

הצל את עצמך
טרוק ת'דלת לחולשה
אף טיפת טינופת
לא תדבק בידך

פאר את עצמך
שב על ענן
תכתוב
כמה יפה הוא העולם

הדגים השותקים מפרפרים ברוח
מבליעים כאב בשתיקת גאווה
נעלו את פיהם ושכחו את המפתח
הם עסוקים בהישרדות ללא נתינה

והכאב צורב
שמילה אחת לא מובנת חומקת
ואין מי שיבין

לקחתי את הלב שלי
וחתכתי אותו לחתיכות,
התפלשתי בעפר
העיניים ראו ושתקו

את כאבי שחררתי
את כאבי אשחרר
אהפוך למפלצת מפגרת
לבהמה מטומטמת
לסכין הקצבים שלי
כנגד עיניכם

גם אם תוקיעו
גם אם תקנטרו
הרי אני פרוש/פרוס לאלוהים
וכשדג מתדפק על דלתי
אני טורק ת'דלת
לא אנגח את ראשי בחומותיו

זה בסדר
להקיא את כל הגועל נפש
לתוך מאפרה
לתת לה למשול בך,
למשול בה

אני מעשן את אהובתי
בגוף כואב וקר
אלפי ממדים מכאן
אבל הרעל מחלחל
הרחק מאלוהים
עוד מתקופת הרנסנס

בניתי לי בית יפה
כל הקירות מסכים
מועכים את המוח,
מוחקים את הלב,
שנועד לכאוב.