הולך בשדרה
איפה שהולך
כל מי שאין לו מקום להגיע אליו
מביט בעלים שנושרים
זה אמצע הסתיו
זוג רוסים יושב
הוא על ספסל, היא עליו
הוא מדבר אליה, אל תוך העיניים
אני לא הייתי יודע מה לומר
השריטות והחבלות
הם לא הגלידו עדיין
אני מביט בפניי האנשים
וממהר להסיט את המבט
שלא יזהו את התחושה
איך אפשר להתאהב
באישה שלא יודעת את שמך
איך אפשר להתאהב באישה
שלא שומעת את קולך
אני מנסה להיזכר במילים של השיר
שהיו גורמות לי
להרגיש את המכה בבטן
השדרה מוארת
ואני יכול לראות את הכוכבים מפוזרים בשמיים
אולי אצליח לירות עליהם
בבית הקפה ממול
זוג יושב, זה מול זו
אני לא יודע על מה הם מדברים
יש להם את כל הזמן שבעולם
אני מסובב את המבט, מנסה לא לראות את עצמי שם
חושב על כל הסרטים שגרמו לי לחשוב
שיש מציאות מקבילה
איך הם גרמו לי להאמין
שאפשר להתאהב בדמות בלתי אפשרית
שאפשר להתאהב באישה
שעושה הכל,  לא להיות אמיתית
אני מסובב את המבט וזה נעלם
אנשים נודדים מהשדרה חזרה אל הרחוב
אני עומד בקצה ומחכה שיגיע תורי
הזוג הרוסי כבר עזב
וברקע אפשר לשמוע נערים ונערות צוחקים
הם מאמינים בסרטים שסופם להישכח
ואני רק מנסה להיזכר
במילים של השיר, שהיו גורמות לי להרגיש
את המכה הבטן
ואיך אפשר להתאהב, באישה שלא יודעת מאיפה אתה באה
ואיך אפשר להתאהב, באישה שתמיד עוזבת את השדרה
לבדה.