נחירות של זקנה וכרס קטנה,
עוד תכנית טלוויזיה, נרדם בכורסה,
מחשבות לא טובות, היום לא עובר,
רואה ציפורים משחקות בחצר.

ומתחת לעור, הלב מת מקור.

בשבתות וחגים מגיעים הנכדים,
הלילה בא ואתו סיוטים,
שוכב על הצד במיטה הקרה,
שבוע שלם ללא הכרה.

ובין הצלעות נשמעות זעקות.

וכשבא אלוהים או רוחות ושדים,
משתדל, מתאפק, לא לשבור את הכלים,
ומתי שעצוב, בלילות, בימים,
לא אוכל, לא שותה, לא פוגש חברים.

וליד הריאות התאספו הדמעות.

עוד כוס אחרונה לפני השינה,
לעולם לא ידעתי מה זאת אהבה,
עד היום המקולל, היום בו הגעת,
אמרתי הכול, תגידי גם את...

ובתוך הוורידים, כבר אין לי מילים...