מוקפת במיליון אנשים, אבל רק אותך אני רואה.
אומרים לי שאני יפה, אבל רק אותך אני שומעת.
נוגעים לי ביד, אבל רק אותך אני מרגישה.
כל כך הרבה אנשים, ורק אתה אמתי.

אוכלים ארוחת ערב, שותים כוס קפה
עושים פיקניק ביער, שותים כוס תה.
זה רק אני ואתה והעולם לא קיים
אתה ואני, רק שני אנשים.

מסתובבת בלילה במיטה והמקום לידי ריק.
מרימה את השפופרת אבל אין מענה.
המכתבים על השולחן לא נושאים שם,
מסתכלת על התמונה בחדר, על אנשים ללא פנים.

יד ביד אוחזים השניים,
זה אל זה מרכינים ראשים.
הגוף מתקרב, השפתיים נוגעות...
אבל מי זה האדם אותו עיניי רואות?

מי זה המחבק, המלטף, הדואג?
מיליון אפשרויות, קהל אנשים.
זה רק אני ואתה והעולם לא קיים
אתה ואני, רק שני אנשים.