בליינד למון / אררט |
כמו המבול ההוא נשכח ממני
כמו כבר שככו הימים;
וקרומי הידיים, מה עוללה להם
אותה ציפה מוזרה שסיגלתי
אחרי נטישה של שנים
את הקרקעית החרבה,
גם שם לא ידעתי שלווה,
אפילו שפתי עלתה לי בדמים.
רגע דימיתי אוצרות מצולה -
נמלאו שורותיי אדרות ומומים.
ואף כי נראה שקלו המים,
רשתי לא גרפה את שללה
וכמו חיי לא תלויים במילה
רק שירכתי רגליים.
ליבי בתהום נוראה
וראשי בשמי אפסיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|