חיפשתי אררט אחרת
כמו המבול ההוא נשכח ממני
כמו כבר שככו הימים;
וקרומי הידיים, מה עוללה להם
אותה ציפה מוזרה שסיגלתי
אחרי נטישה של שנים
את הקרקעית החרבה,
גם שם לא ידעתי שלווה,
אפילו שפתי עלתה לי בדמים.
רגע דימיתי אוצרות מצולה -
נמלאו שורותיי אדרות ומומים.
ואף כי נראה שקלו המים,
רשתי לא גרפה את שללה
וכמו חיי לא תלויים במילה
רק שירכתי רגליים.
ליבי בתהום נוראה
וראשי בשמי אפסיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.