ואני מנשקת אותך ותוהה
איך תיראי כשאת לבושה פחות
ונוגעת בי יותר
ומתנערת
כי לא נעים לי עכשיו
עם כל הטירוף הזה מסביב שהגיע עד נפש
וחונק אותי בנשיקה.
אתמול
כשזה נגמר בינך לביני שוב
חשבתי שנמאסת עליי עם הרגשנות שלך והדרמות שאת מייצרת
אז שתקתי כשיכולתי לענות לך
כי אולי אני מרגישה פחות
ורוצה יותר
ואולי גם את
ובסוף, ממש לפני שהכול דעך לגמרי
אמרתי בכל זאת, מתוך הרגל
ואת לא ענית לי במילים, אלא באותו החיוך הקטן מחלום הבלהות
זה שלא מסתכל עליי
זה שצוחק לעצמו ומסתכל ישר.
בזמן שידיים מנותקות מהגוף שלך מלטפות אותי
אני חושבת עליה
ועל כמה שהיא רצתה ואני פחדתי
ואני מבינה.
עכשיו אני לא רוצה אותי יותר
אני לא יציבה, תבינו
ובכלל
אני מזיקה לעצמי
הרי לא תרצו שיהיה לי רע, נכון? |
