כבר אין על מה לרשום.
אז כותבים על מה שאין.
מביטה בחולצתי, חור קטן נפער בה,
אולי באשמתי, אולי באשמתה.
ואם יהיה בה עוד חור, ועוד חור,
ולא תהיה חולצה,
אז אכתוב על מה שאין,
על החור שהיא נהפכה.
והשמש, האדירה, שבכל בוקר חודרת לחלוני,
אם היא תיגמר,
אכתוב על האין שכעת במקומה.
אולי אכתוב על הירח, אספר על הכוכבים,
על שמים אינסופיים,
על תקוות קטנות שנאספות ועולות למעלה,
מנגנות את מנגינת האמונה.
אכתוב על מה שנגמר, על דברים שנעלמו,
על כלום,
אולי, אולי אכתוב על מה שהיה ביני ובינך...