"...והתשוקה להישרף מבלי למות, זה כישרון לדעת."

אני בדרך חזרה ממך
ויש חושך בחוץ
ואורות הבתים מנצנצים מרחוק
ואני שוב כותבת. לך.

אנחנו מכירים רק חודשיים.

לפעמים, אני מתחרטת על הזמן שעובר
אפילו שאין ביכולתי לשנות זאת.
כשהזמן עובר יש לדברים נטייה להתיישן, להישחק
להיגמר
ואז ממשיכים הלאה (רק כי אין ברירה)

הייתי רוצה לדעת על מה אתה חושב
כשאתה עוצם עיניים ואני מסתכלת עליך.
מה אתה רואה כשהעיניים שלך עצומות?
האם אתה רואה גם אותי?

הייתי רוצה לדעת
אם גם לך יש צביטה קטנה בלב
כשאתה מחבק אותי לשלום
לפני שאנחנו נפרשים על גבי ערים רחוקות

הייתי רוצה שתכתוב לי שיר.

יש הרבה דברים קטנים
שמספרים לי על הפער בין מה ששנינו רוצים
הם אומרים לי שהוא לא קטן
וכרגע אין לי חוט ומחט כדי לתפור את זה,
לנסות להדביק את זה.
ולפעמים אני שמחה,
כי אני נזכרת ששכחתי ששום דבר לא נשבר
חוץ.. מהלב שלי
אבל זה כבר הפך לעניין דיי טריוויאלי
ויש לי כמה חבילות של פלסטרים בארון
ולך יש אקמול במגירה,
למקרה הצורך.

בעצם,
רק הייתי צריכה שתבקש ממני להישאר היום,
כי אתה רוצה לחזור אלי כשאתה חוזר.
הייתי רוצה שתבקש ממני יותר,
ולא רק תטעם.

שתרגיש.


14.11.09