עוֹד מְעַט
הַמְּדִינָה תִּכָּנֵס לְהֶסְגֵּר
הַכֹּול יֵעָצֵור
תַּחְבּוּרָה, תִּקְשֹׁרֶת, לְבָבוֹת.
אֶת הַכְּבִישִׁים יְמַלְּאוּ אוֹפַנַּיִם קְטַנִּים
וּצְווָחוֹת.

הַצָּמִים יְמַלְּאוּ אֶת בָּתֵּי הַתְּפִלָּה
יַכּוּ עַל חֵטְא יְבַקְשׁוּ סְלִיחָה.
אֲבָל רַק כְּלַפֵּי חוּץ
כֻּלָּם מַעֲמִדֵי פָּנִים מִקְצוֹעִיִּים
בִּפְנִים הַכֹּול ייִשְׁאַר כְּמוֹ תָּמִיד
מְתַחְמְנִים, שוֹנְאִים.

זוֹ לֹא הַדָּת שֶׁלִּי
אַף פַּעַם לֹא הָייְתָה
כִּי וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ
וְאֶת שֶׁשנוּא עָלֶיךָ
וְכַבֵּד אֶת הַגֵּר
הֵן סִיסְמָאוֹת
וְאַשְׁלָיָה.