בין רעב לשובע ידעתי רבות,
ונפשי נהייתה כריקוע נחושת.
היו, גם היו דמדומי האתמול
מתדפקים על דלתי לקראת בוא האשמורת.
והיו פניי חבושים בכלימה,
ולמדו ידיי ליצור עוז וחוסן.
ועם גב אל הקיר, במלאכה נאמנה,
למולל עד עפר את המוץ שבתבן.
וצחוק עתיר חשכה,
ואור עטוף בדממה,
היו בנימיי
מסכות שהסרתי.
הביאו לי את הלחם היבש,
בריבה אקשטו ואגרוס בשיניי.
הביאו לי את היין, ואת החומץ,
ללא תפילה אקדש ואשתה לרוויה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.