מכתבים נשארו פזורים על השולחן
לא הצלחתי לשנות בהם שום מילה
הכל ברור, הכל נקי
אני תוהה
כמה זמן עוד אפשר להמשיך
מרדף אינסופי
אחרי הלב
שבורח אל מקומות שונים
אני לא מחפש אותך יותר
בסמטאות הצרות
הייתי רוצה
שתהיה לנו היסטוריה ארוכה
שנוכל לשחזר דברים
שאחרים לא ראו, לא שמעו
אבל כל יום שעובר
אני לומד
את ההתרחשות מבחוץ
הנה זה אני
הנה זו את
מרדף אינסופי אחרי הלב
שמתפצל אל מקומות שונים
הדברים נאמרים מעצמם
עד שהם מאבדים ממשמעותם
הייתי רוצה
שנאסוף ביחד את כל החפצים
שנדע בדיוק לאן הם שייכים
כן, הייתי רוצה שיהיו לנו
מדפים משלנו, שירים שאף אחד לא יבין
מה אנחנו מוצאים בשורות שלהם
אבל זה מתרחש במקום אחר
בזמן שאני אוסף את הכלים
מכבה את האור ונכנס בשקט למיטה
כשאתעורר אוכל לדמיין אותך
כמו שאת היית תמיד
בלי שום שינוי
אולי ככה זה נכון, אולי ככה זה אמיתי
מרדף אינסופי אחרי הלב
והוא יודע להתחבא
כן, הוא יודע איפה המסתור
שאיש לא יידע להיכנס אליו
ואני נשאר שבוי,
ואני לא מוגן
הזמן נתקע באותה שעה, באותו יום
עד שנדמה לי, שאנחנו לעולם לא זזים
הייתי רוצה שתהיה לנו היסטוריה ארוכה
רק שאנחנו נכיר
אבל ההתרחשות מתרחשת
במקום שאני לא מבין.