שנינו נשענים קדימה
מנסים לחמם את עצמנו
עם התנועה של הגוף
בזמן שהרחוב עומד
כמו תמונה קפואה של סרט
אנחנו מביטים בעצמנו
בלי לומר מילה
ככה היינו רוצים להרגיש
ככה היינו רוצים שייראו חיינו
כן, גם אנחנו רוצים חיים
אנחנו מביטים על הפועלים שחוזרים הביתה
אנחנו יכולים לדמיין את התחושה שלהם
אבל לעולם לא נרגיש מה שהם חשים עכשיו
הם הולכים באיטיות
כמו מפחדים לאבד רגע מהדרך, מהתחושה
ואנחנו עדיין בתנועה איטית מנסים להתחמם
השמיים חשוכים, אבל זה לא משנה דבר
את נשענת עלי, ברגע של פורקן
אני תוהה מי מביט בנו עכשיו
מה הוא רואה בך, מה הוא רואה בי
אולי הוא עוקב אחרינו
אנחנו נראים לו כמו שני זרים
שהוא יכול להמציא להם סיפור חיים
בזמן שאנחנו בינתיים
מדמיינים את הזמן קופא
כן, גם אנחנו רוצים חיים
לרגע הספסל שלנו
נראה כמו נחמה שמעולם לא המצאנו
בזמן שהתנועה משתלבת עם האורות
ויוצרת תמונה, שאיש מאיתנו לא יכול היה לתאר
אנחנו מחזיקים ידיים
הלוואי וזה יחזיק מעמד
יש מי שמתפלל עכשיו לאל הגדול
מבקש לעבור את היום
רק כדי לגלות שהמחר
הוא אותו דבר בדיוק
אני מסובב את המבט
מחפש מי עוקב אחרינו
האם הוא התייאש ועבר לעקוב אחרי אחרים
גם אנחנו ניצבים בתחילת המנהרה
רוצים לצעוק, גם אנחנו רוצים חיים
את מחייכת אלי, אין לזה פירוש
אני לא מספר לך סיפורים, שתיקות יעשו את זה טוב יותר
אם הייתי מספר, הייתי צריך לגלות
שכל דמות נלקחת מעולם אחר
את קמה מהספסל ואני איתך
הנחמה תישאר לנו
אנחנו היחידים שזזים, בזמן שהתמונה קפואה.