נקודות אפורות על מסך שחור
העיניים עצומות יותר מידיי זמן
אבל אני ערה,
בהכרה,
או כך לפחות נדמה לי...
ריח חריף מגיע אל אפי
ריח נוראי,
ריח המוות!
אני פותחת את עיניי
אבל לא מצליחה לראות דבר.
הכל מעורפל
אך הפעם זה לא ערפל,
זה עשן!
אני רוצה לברוח
להתחמק לפני שהאש תגיע אליי
אבל אני לא מצליחה לזוז
רגליי בוגדות בי
תקועות עמוק בין שלבי הרצפה המלוכסנת.
לפתע אני שומעת צעקות מחרידות
שממלאות את חלל החדר הריק
וקורעות את מיתרי אוזניי
ואז זה מכה בי.
הצעקות האלה הן צעקותיי, הן זעקותיי
האש שורפת אותן, את רגליי הבוגדניות
ואיני מצליחה לסלוח להן
מסתבר שגם אני לא בוחרת מה לשכוח
ההבנה כבר הרגה אותי,
שם באותו הרגע
וההחלטה להישאר שם הפכה שלי,
למות בכדי שימותו הן!
לכאוב את עצמי עד אבדן,
עד שלא יהיו הן,
עד שלא אהיה אני...

28.05.09