[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








החלטתי להשאיר את המכתב הזה, למרות הכל... אבל ערכתי אותו.
הוא עדיין חושפני הרבה יותר משאר היצירות שלי, אבל הורדתי את
הקטעים שהיו מזעזעים כמה אנשים שמכירים אותי. (למרות שהשארתי
כמה קטעים די קשים, לפחות בשבילי)




בטח לא שמת לב... אבל גם אני טיפה משתמשת בך.
כל פעם שאני מרגישה טוב מדי אני באה אליך ומה שקורה, גם אם זה
לא הרבה, עושה לי שוב רגשי אשם. וככה אני מענישה את עצמי.
שיטה טובה, אה?
אז זהו, שלא בדיוק.
כי אני כן נמשכת אליך. או לפחות הצד האפל יותר שלי נמשך
אליך...
אני אוהבת להיות קורבן, זה התפקיד שמרגיש הכי--- הכי נכון, אני
מניחה. התפקיד שאני הכי נמשכת אליו.
ואיתך, אני קורבן. אני אפילו לא צריכה לבקש. אבל זה עדיין
מרגיש מזוייף, איכשהו. אולי כי אני יודעת שאתה לא תעשה הרבה אם
אני באמת לא רוצה. אני יודעת שאולי אני אנצל את זה אחר כך.
ושאני בוגדת.
כי זה מה שאני - בוגדת, זולה...
(יש עוד כמה הגדרות... אבל לא לעכשיו ולא לעיניך).
וככה אני גם מרגישה שאני איתך - זולה. כזאת שנגעו בה כל כך
הרבה, שדרסו אותה, וכבר לא אכפת לה מי נוגע בה ומה קורה לה.
וזה מסתדר נהדר עם תפקיד הקורבן שלי, לא?
הבעיה היא שעכשיו יש מישהו שבאמת אכפת לי ממנו, שאכפת לי מה
הוא חושב עליי, ושגם לו אכפת מה קורה לי.
וקשה לי להסתיר ממנו דברים.
למרות שאני עושה את זה די טוב...

אז כן - אני בוגדת. במחשבה אם לא בבשר, למרות שגם בבשר. איתך.
ואני שונאת את עצמי על זה.
באמת ובתמים.
ודווקא בגלל זה אני ממשיכה - כי אני אוהבת לשנוא את עצמי, זה
נותן לי הרגשה שגם האנשים שאוהבים אותי לא יודעים עליי הכל,
ולכן אני יכולה להמשיך להרגיש נחותה או זולה או מה שזה לא
יהיה, ולא יעזור כל מה שיגידו לי, כי יש משהו שאני יודעת והם
לא.
הלקאה עצמית... אמרתי לך את זה כבר פעם, אתה זוכר?
אתה ההלקאה העצמית שלי.
אתה העונש שלי.
ואני יודעת, שכל עוד הוא לא יודע על הדברים כמו שהם, הוא ימשיך
לאהוב אותי, ימשיך לדאוג לי.
ואם הוא ישמע על הדברים ממני, הוא שוב יגיד לי ללכת להתלונן
עליך. ואני אטען את הטיעונים הפתטים שלי נגדו - שאתה לא תעשה
את זה לאף אחת אחרת, שאתה לא כזה -  ובפנים אני אדע שאת הטיעון
האמיתי, הניצח, הוא לא ישמע. אני לא יכולה להתלונן עליך כי מה
שאתה עושה הוא רק בחלקו הטרדה, ובחלקו השני הוא ההלקאה העצמית
שלי - אני לא רוצה אותה, אבל אני מאפשרת לה להתרחש כי אני
מרגישה שאני צריכה אותה.

וזהו. זאת הסיבה / הסיבות ( או חלק מהן) שאני ממשיכה להגיע
אליך לחדר.
נגמר.
ובכל זאת, עדיין, ממשיך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אוף...





חוקר מקרי המוות
באושוויץ


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/9/10 6:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענבר חרמון

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה